אני מניח שהסיטואציה הבאה תהיה מוכרת לחלק מכם היטב.
הילד סיים לאכול, לראות טלוויזיה, לשחק על המחשב, הגיע הזמן לעשות שיעורים,
אבל הוא איך לומר, נמצא במקום אחר…
אז אחרי שביקשתם, הערתם, הזכרתם, פעם, פעמיים שלוש…
לרוב תעברו למוד של הרמת קול…
"אולי תתחיל כבר את השעורים, למה אתה מחכה"?
ואז תקבלו רצף של תשובות מגוונות:
"יש עוד זמן", "רגע נו… אני רק מסיים את המשחק ומתחיל", "לא עכשיו אני עייף"
"שכחתי שזה למחר….אמא אולי תתני לי פתק למורה?"
כהורים לילדים עם הפרעת קשב אנו שומעים תכופות את
התשובות הללו ומרגישים איך התיסכול גובר ואי ההבנה
מדוע הם כל הזמן דוחים, מתמהמהים, מתחמקים עד לרגע אחרי
האחרון גורמת לנו להגיב לא מעט פעמים בכעס ועצבים.
זהו, שבענו כבר מכל התירוצים וייאוש מתחיל לנצח.
לא פעם אני נשאל מה בעצם עושים במצב כזה שהילד לא מבין למה דחוף עכשיו ובקיצור,
אם אפשר לדחות למחר אז למה שלא נעשה מחרתיים ?
תחילה חשוב להבין שלדחיינות יש הסבר, הדחיינות אינה צונחת על האדם משום מקום,
היא נובעת לרוב מקשיים בתפקודיים הניהוליים,
אשר מהווים מקור הקושי לרבים מהמתמודדים עם הפרעת קשב .
מהם התפקודים הניהוליים?
התפקודים הניהוליים הם למעשה, אוסף של תהליכים קוגניטיביים-מנטליים אשר מתפתחים לאורך הילדות
כששיא הבשלות מגיע בגילאים 18-20.
תהליכים אלה מאפשרים לנו לבצע פעולות חשובות כמו תכנון, ארגון, בקרה, פתרון בעיות לטווח ארוך וקצר
ומסייעים לנו לחבר בין המשימה הנדרשת כרגע לבין התנסויות העבר ופעולותינו בהווה.
לילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב יש קושי רב בהפעלת התפקודיים הניהוליים ולעיתים תכופות
הם זקוקים לסיוע על מנת ללמוד להפעיל ולהשתמש בהם בצורה מותאמת.
קושי בתפקודים הניהוליים יבואו לידי ביטוי במעגלים רחבים בחיים, למשל: בלמידה, בתחום הרגשי (ויסות רגשות ועיבודם),
במצבים חברתיים, מערכות יחסים ועוד…
לדחיינות יש סיבות מגוונות ועל קצה המלזג אמנה כעת מספר סיבות ועצות שימושיות כיצד להפיחתם. .
סיבה לדחיינות: " נראה לי קשה מדי"
פעמים רבות המשימה הנדרשת לביצוע נתפסת בעיני המבצע (ילד או מבוגר) כקשה מידי, כמשהו שהוא אינו מסוגל לעשות,
שאין לו את הכלים הנדרשים, שזה לא ברמתו,שמשהו בחוויה הקדומה שלו זוכר התנסות קדומה לזו כישלון
ולכן יחפשו הם כל דרך להימנע מלהתחיל אותה.
הפיתרון: לקיים שיחה פתוחה וכנה ובעיקר מכילה שבה תוכלו להבין מה נראה קשה מידי, למה זה נראה קשה,
לנסות לפורר את אותה משימה למשימות קטנות וברורות יותר ובמקביל לתת לו לחוש שאתם כאן בשביל לעודד, לחזק ולתת סיוע ככל שנדרש..
סיבה לדחיינות: "אני מתקשה להתחיל במשימה"
הרבה מאוד פעמים הקושי מצוי בפעולת ההתנעה, כלומר בסיבוב המפתח בסוויצ' של האוטו כדי להתניע את התהליך,
או במילים אחרות, להביא את עצמך למצב של עשיית המשימה.
הפיתרון: חשוב לקבוע נקודת זמן מדויקת להתחלת המשימה. תנו לילדכם להחליט על עיתוי שמתאים לו,
אבל הכרחי שהוא יהיה מדויק וידוע לכל ושהוא ואתם עומדים בזה.
כשצריך תזכירו או הציעו לילד להשתמש בתזכורת שבטלפון על מנת למנוע את התירוץ הידוע "שכחתי".
סיבה לדחיינות: "אני מוצף".
כן, התחושה הזו של הצפה במשימות, עבודות, מבחנים, שיעורי בית ומטלות החיים חוזרת פעמים רבות
ומהווה את אחת הסיבות המרכזיות לדחיינות, גם אם המשימה שעומדת בפניהם חשובה ממדרגה ראשונה.
הפיתרון: לסייע לפרק את המשימה לתת יחידות קטנות ובכל פעם לקבוע על משימה אחת
ולטווח זמן קצר. חשוב לזכור שאחרי כל סיום יש לחזק ולעודד .
סדר וארגון בסביבה הקרובה יסייע להפחית את ההצפה.
סיבה לדחיינות: "אני לא אוהב לבצע את המשימה"
מי אוהב לבצע משימות? רובנו לא, אבל הרבה מאוד ילדים ומבוגרים מאותגרי מונעים מתוך ההרגשה
של "אוהב או לא". ובפועל, כשהם אוהבים משהו הם יתאמצו יותר וכשלא פשוט יוותרו.
הפיתרון: אין טעם להכנס איתם לדיון ולנסות לשכנע אותם שהם בעצם טועים
ומה שהם מגדירים כלא אוהבים הם אוהבים וכמה זה יעזור להם בעתיד, זה לא יעזור!!! מה כן אפשר לעשות?
להגיד בצורה ברורה וחד משמעית, כן, אני מבין/ה שאתה לא אוהב וזה אפילו בסדר, אבל אין צורך שתאהב,
אף אחד לא ביקש אהבה, אלא יש צורך לעשות ובוא נראה עכשיו איך
נעשה, את אהבה נשאיר לדברים אחרים.
סיבה לדחיינות: "לא יודע לנהל את הזמן"
לרבים מהילדות והילדים (גם מבוגרים) מאותגרי הקשב יש קושי
רב בניהול זמן, לרוב תחושת הזמן לא קיימת החיים מתנהלים ב"כאן ועכשיו" ובסוג של "כיבוי שרפות".
מרחק החשיבה מסתכם במקרה הטוב ביום שלמחרת ובמקרה הפחות טוב בעשר דקות הקרובות.
מילים כמו "עד מחר, אלוהים גדול" או " יש לי מלא זמן, הבגרות בעוד שבוע" אופניים לילדים מאתוגרי קשב.
הפתרון: ללמד אותם כיצד לנהל את הזמן- אם אתם לא יודעים תפנו לעזרה מקצועית,
כי ניהול זמן זה אחד הפרמטרים הכי חשובים ביצרת סדר יום שבו ניתן להספיק ולהכיל את כל המשימות.
לימוד ניהול הזמן כולל ניהול שגרת היום דרך בניית תוכנית עבודה על פי ימים ושעות.
בניית סדרי עדיפויות והקמת עמודות של תאריכי יעד לכל משימה,
ממליץ לכם בחום להשתמש באמצעיים הטכנולוגיים הרבים שעומדים לרשותנו היום ויוכלו לסייע ולעזור לארגן ולשלוט בזמן .
ומה נעשה על מנת שהשינוי המיוחל התרחש?
עלינו להגדיר עם הילד את הצפיות ממנו ואת התוצאות אם לא יעמוד בהם.
מצד אחד לחזק כל פעולה חיובית ומנגד חשוב שתהיה תגובה ותוצאה אם הילד לא פעם כפי שנקבע.
עלינו לזכור שתהליך של שינוי הוא איטי עם עליות ומורדות ולוקח זמן, לעיתים רבות הרבה זמן, אבל זה אפשרי!
חשוב לזכור שדחיינות, היא ענין מטריד המלווה בלא מעט תסכול ולא רק שלכם,
אלא גם ואולי במיוחד לאותם ילדים ומבוגרים, אשר מתמודדים עם העניין ברמה השוטפת לאורך כל החיים ומידי יום.
בכדי להתמודד עם זה טוב עלינו לעשות את ההפרדה בין התסכול שנובע מהדחיינות וההשלכות של זה
עלינו כהורים לבין הצורך להבין שמקור הקושי אינו נובע מעצלנות או זלזול, אלא מקושי אובייקטיבי.
להרבה מאוד ילדים מאותגרי קשב יש הורים מאותגרי קשב ולכן התסכול הוא כפול והקושי לסייע בנושא גדול,
לכן במצבים כאלה וגם במצבים שבהם ההורים אינם מאותגרי קשב,
אך עומדים מול שוקת שבורה ואינם מסוגלים לטפל בזה עוד, שנייה לפני שמרימים ידיים (כמובן, שרצוי עוד קודם)
אני ממליץ להסתייע בעזרה מקצועית, שתוכל לתת את הכלים המדויקים לצרכים של אותו ילד
בכדי לעזור לפתח את המיומנויות הדרושות להתמודדות מועילה עם הדחיינות.
אל תדחו את הטיפול בזה!
בהצלחה
