חשיבותה של השגרה

כולנו מכירים את זה, היינו בהרצאה, חזרנו מייעוץ,

קראנו ספר או כתבה וקיבלנו החלטה,

שמהרגע אנחנו מבססים את המסגרת לה זקוקים ילדינו-

בונים שגרת יום מסודרת עם גבולות ברורים ודרכים לאכיפה.

מנהלים שיחה משמעותית עם הילד,

אפילו מכינים טבלה עם לוחות זמנים לכל דבר

ובהרגשה שהינה אנחנו על הגל הנכון מתחילים בנוהל.

בהתחלה, כמו כל דבר חדש, זה עובד,

אבל מהר מאוד (בטח כשהילדים עם הפרעת קשב וסביר להניח שגם אחד ההורים)

החוקים מתחילים להתרופף והשיגרה נכנסת חזרה לשגירת האי שגירה.

"אין לי כוח למלחמות, גם ככה קשה לי", "אנחנו בלחץ בבוקר,

הכי חשוב שלא נאחר" ועוד שלל תירוצים

שאנחנו מספקים לעצמנו ולסביבה על שבירת ההחלטות של עצמנו.

אז מה עושים? איך בכל זאת מצליחים

לייצר שגירה ולשמר אותה לאורך זמן מבלי

להיכנע לשטוף ששוטף לנו את החיים?

ראשית עלינו להבין את משמעותה של השגרה ולא רק להבין,

אלא להסכים לקבל את המשמעות הזו ממקום המפנים את חשיבותה.

לשגרה יש יכולת להשפיע על חיינו בצורה חיובית בשני מישורים:

במישור ההתנהגותי

השגרה מסייעת לנו בשיפור היעילות והתפקוד היומיומי.

אולי זה לא תמיד נראה לנו כך אך  ילדים רוצים וצריכים שגרה.

לוח זמנים מסודר וצפוי מסייע לילדים להרגיש בטוחים.

שגרות הופכות את הפעילויות היומיומיות לאפשריות

לביצוע ומאפשרות לילדים להתמקד בדבר אחד בכל פעם ומונעות התפזרות.

במישור הפסיכולוגי

השגרה מורידה באופן משמעותי תחושה של לחץ נפשי.

כשאנחנו יודעים מה צפוי לנו היום,

כשברור לנו כיצד הדברים אמורים להתנהל ומה המחיר של זליגות מהשיגרה,

אנחנו לא נמצאים במצב של חוסר וודאות המעורר ומאיר את שדי הלחץ והחרדה.

כשהורים וילדים חווים ירידה במצבי לחץ,

כשיש פחות דרמה לגבי סוגיות יום יומיות פשוטות

לפעמים כמו: באיזו שעה נאכל את ארוחת ערב

ואיפה ומתי מכינים שיעורי בית שיעורי בית,

התוצאה הישירה של כך היא בית רגוע וקשרים משפחתיים חזקים.

המסר שעובר לילדים הוא שאנחנו משפחה שאוכלת יחד;

אנחנו משפחה שקובעת זמנים קבועים לשיעורי בית,

אנחנו משפחה שלקוחת אחריות על המטלות שקבענו לעצמנו ועוד…

המציאות היום יומית שלנו, נראית ככזו שלא ניתן לייצר בה שגרות ואורח חיים מובנה.

לוחות הזמנים של כולם עמוסים לעייפה במטלות ומשימות וכוללים:

עבודה, בית ספר, צהרון, בילוי, שיעורי מוזיקה, חוג ריקוד, אימון כדורסל, תנועות נוער, מבחנים, מסיבות וכו'…

נכון, כולנו עמוסים וזו בדיוק הסיבה שאת כל העומס הזה צריך להכניס למבנה מאורגן ומסודר,

שגם יוריד לחץ וגם יאפשר לנו הספק יעיל אפקטיבי וייצר תיעדוף של משימות.

ממחקרים רבים שנעשו בנושא השגרות

וחשיבותן בחיי ילדים ומבוגרים עולה שאפילו תינוקות וילדים

בגיל הרך בריאים יותר ומפגינים התנהגות מווסתת יותר

כאשר יש להם שגרות צפויות במשפחה.

שגרות יעילות מחייבות הסכמות לגבי הדרך, עקביות והתמדה.

ככל שנתחיל להבנות את השגרות בגיל צעיר יותר כך יהפכו הן לטבעיות בגיל מבוגר יותר.

חשוב שהשגרות יתקיימו ויתבצעו בהתאמה ישירה לגיל הילד.

להלן הצעות וכמה דוגמאת לשגרות שיכולות לסייע לתחילת התהליך:

כמובן, שיש לעשות התאמות לכל בית על פי גישתו וגיל הילדים .

זכרו, הצלחה היא תוצאה של זמן והתמדה זה יכול לקחת

לפעמים חודשים ולפעמים שנים. אך ההמתנה שווה,

כי ברגע שהדבר מוטמע הוא הופך להיות כלי חשוב לכל החיים.

בוקר טוב

מתחיל עם לוח הזמנים של ילדך:
מטרת שגרת הבוקר היא להכין את כולם ליציאה בזמן מהבית.

כדי שזה יקרה, רצוי שאת  כל מה שאפשר להכין מבעוד מעוד תכינו!

לדוגמא הכנות בלילה קודם כמו: רחצה, הכנת התיק לבית הספר,

בחירת בגדים ואיפלו בחירת הכריך שאותו תכינו בבוקר. מכיוון שילדים (ומבוגרים)

רבים הסובלים מהפרעת קשב נוטים להיות מוסחים ואימפולסיביים,

הימנעו מגירויים שעשויים למשוך את תשומת ליבם, להסיחם ולגרום להם להתעלם ממה שעליהם לעשות.

לדוגמה:השאירו את הטלוויזיה בבוקר כבויה

אל תפתחו דיון בנושא שלא קשור להתארגנות הבוקר ועשוי לסחוף אתכם ואת הילדים

המחשב סגור

אל תשכחו להיפרד מהם בחיוך, חיבוק וברכת יום טוב מלא חוויות.

לוח זמנים לאחר הלימודים

לא פעם שמעתי את המשפט שהדבר העקבי היחיד אצל ילדים עם הפרעת קשב,

הוא חוסר העקביות שלהם. זה לא רחוק מהמציאות,

רק שהעניין מתעצם כאשר מדברים על לימודים ושיעורי בית.

כמעט שאין שום פעילות הדורשת עקביות יותר משיעורי בית.

אין זה מפתיע שדווקא המפגש של שיעורי הבית עם הפרעת הקשב יוצר פיצוץ,

היות ולשם עשייה זו נדרשת יכולת ויסות עצמי ובאופן לא מפתיע, אצל ילדים עם הפרעת קשב זוהי מהות הבעיה.

נוסיף לזה את הרצון להכנת שיעורי בית,

שהוא אינו גדול עד לא קיים בכלל וביחד כל המכלול לא יוצר חוויה שאיתה כיף להתמודד.

כדי להקל על כולם: הילדים וההורים, רצוי לייצר שגרת שיעורי בית,

שתעזור לילד לבנותת הרגל תחום בזמן, שיכנס אותו לאירוע בצורה אפקטיבית.

החליטו על זמן ביום המוקדש לשיעורי בית.

החליטו על מקום שבו עושים שיעורי בית- חדר, סלון, פינת אוכל,

או כל מקום אחר שבו לילד יהיה נוח להכין שיעורי בית ושהשטח יהיה נקי מגיוריים חיצוניים.

בזמן הכנת שיעורי בית הבית מגוייס כולו לעניין: לא טלוויזיה ולא שום התעסקות אחרת.

מבחינת ההורים רצוי להימצא קרוב לילדים בזמן הכנת שיעורי הבית.

ילדים רבים עם הפרעת קשב מתרכזים טוב יותר כאשר מבוגר עובד איתם או נמצא בקרבת מקום.

צרו הפסקות יזומות, קצרות ומוגדרות בזמן,

שבמהלכן מותר לילד להיות בתנועה ולהסתובב בחדר או בבית. תפרגנו

ותעודדו את העמידה בלוחות הזמנים שהקצתם לשיעורי הבית. והכי חשוב,

אל תכנעו לתירוצים הרבים שילדים יכולים לספק כדי לשבור את השגרה:

אני עייף, אני רעב, אין לי שיעורים, אחרי הפרק. ברגע שפעם אחת תוותרו פתחתם פתח לבאות.

ארוחת הערב

נכון שלרובינו הלו"ז היומי צפוף. שעות העבודה הרבות

לא תמיד מאפשרות לנו להגיע בזמן לארוחת הערב, אבל לא חייבים "הכל או כלום"!

תכננו כך שיהיו ימים קבועים מראש אשר בהם מתקיימת ארוחת ערב משפחתית והתמידו בקיומם של ימים אלה.

תעגנו אותם ביומן האישי שלכם. זמן משפחה הוא זמן קריטי לביסוס יחסים עם הילדים.

דברים טובים רבים עשויים להתרחש בזמן הקצר של ארוחת ערב משותפת. באופן אידיאלי,

הארוחות הינן זמן משפחתי-חברתי נעים, ועל בעיות עסקיות,

בית ספריות ומשפחתיות להיוותר מחוץ לשולחן. הפכו את הזמן הזה לשיח מהנה ומצחיק.

שגרה לפני השינה

המטרה שלנו בזמן המקדים לשינה הינה לסייע לילדים להירדם בשעה השגרתית.

מחקרים מראים שילדים עם שגרה קבועה לפני השינה נרדמים מוקדם יותר ומתעוררים פחות במהלך הלילה,

מאשר ילדים חסרי שגרה. ילדים רבים עם הפרעת קשב "נלחמים" לפני השינה כיוון שעבורם "לישון זה משעמם".

הגיע הזמן לישון, אך עדיין יש כל כך הרבה שהם יכולים לעשות! שגרות המציעות תגמולים ופעילות נעימה,

תוך עידוד הרפיה, עשויות לסייע להתגבר על השעמום שבשינה.

מספר דברים שכדאי לנסות כחלק משגרת ההשכבה לשינה:
אכילת חטיף בריאות או פרי
שחקו משחק שקט  או קראו ספר
ערכו טקס כיבוי אורות אישי
נסו להשכיב את ילדיכם במיטה בשעה קבועה בכל ערב

אין ספק כי קביעת שגרות משפחתיות דורשת זמן רב ומאמץ.

אתם יכולים ויכולות לשאול את עצמכם: "האם אנו יכולים להרשות לעצמנו את הזמן והאנרגיה לעשות את כל זה?"

ואתם יכולים לשאול שאלה טובה יותר: "האם אנו יכולים להרשות לעצמנו שלא לעשות את זה?" בהצלחה.