איחרתם לפגישה? איבדתם שוב את מפתח? התפרצתם על החבר?
במבחן נכשלתם התגרשתם?
מהעבודה פוטרתם? בהבטחותיכם לא עמדתם?
אתם לא אשמים! לא!
יש אשם וזוהי הפרעת הקשב.
האמנם הפרעת קשב היא הסיבה לכל זה?
כן כן, זאת שיש לזה שיושב לידכם וגם להיא ממול… בקיצור לכולכם. ואתם? אתם בסדר גמור.
איזה כיף מצאנו את האשם בכל ואפשר להמשיך לחגוג.
טוב, אז זהו שלא הגיעה העת לעצור את החגיגה
ולהתחיל לקחת אחריות במקום לחפש את ה"אשם" התורן.
בכלל השימוש הגנרי וחסר האחריות בביטוי "הפרעת קשב" חייב להיפסק.
אין לו מקום והוא גורם לנזק.
במיוחד לאלו שכמותי שבאמת חיים עם הפרעת הקשב
ויודעים עד כמה מאתגרת ההתמודדות איתה.
כן. אנחנו חיים בתקופה ובדור שבו משאב הקשב מאותגר אצל כולם.
אנו מציפים ומוצפים באינסוף גירויים כמעט בכל רגע עושים כמה פעולות בו זמנית.
אנו חיים ופועלים בקצבים שבהכרח גורמים להסחות דעת וביצוע טעויות.
בנוסף בואו נודה באמת אנו חיים בחברה ללא גבולות,
ללא לקיחת אחריות על המעשים.
חברה המחפשת גורמים חיצונים להאשימם.
כאן המקום לעצור ולעשות קצת סדר
ההבדל המהותי בין מי שחי עם הפרעת קשב ובין המשתמשים בה כתירוץ הוא
שאצל המתמודדים עם הפרעת קשב המוסחות, חוסר הקשב והריכוז הם בראש ובראשונה פנימיים
"את הקושי אני חי בכל רגע, הוא בתוכי לא זקוק לכם בכדי להרגישו"
כן, לסביבה יש יכולת להעצים או לצמצם את הקושי.
ההתמודדות עם "הרעש" היא יומיומית ואינה קשורה למצב או אירוע.
זאת בעוד שאצל מחפשי ההצדקות למיניהם ההסחות הן חיצוניות ולרוב תלויות מצב רגעי.
פעמים רבות נדמה שהשימוש "יש לי הפרעת קשב", מגיע אחרי מעשים לא מותאמים ואי לקיחת האחריות על המעשים אלו.
הפרעת קשב אינה מהווה תירוץ לעשות מעשים ולפעול בצורה לא מותאמת.
הפרעת קשב אינה אישור רפואי לעשות ככל העולה בדעתך, לא!
השימוש בביטוי "הפרעת קשב" כמטבע עובר לסוחר הינו חסר אחריות וגורם נזק אדיר הן לילדים ולהן למבוגרים
ולא מאפשר להם לקבל את המענה לו הם באמת זקוקים. מענה מקצועי.
כתוצאה מכך כיום פעמים רבות התגובות אליהם הן מבטלות, נוזפות ושליליות.
כשלכולכם יש הפרעת קשב, המשמעות היא שאין באמת דבר כזה. ולא היא!
יש ויש והמחיר שמשלמים אלו המתמודדים איתה כבד מנשוא. עלינו לזכור מדובר בדיני נפשות.
כולנו מוסחים, מוטרדים ומוצפים, אך עלינו לקחת אחריות על מעשינו ולא לחפש גורם להאשימו
במיוחד כשהשימוש הוא רק תירוץ ואי לקיחת אחריות
