בעבר נתפסה הפרעת קשב כמחלת ילדות,
כזו שכשמתבגרים היא נעלמת או לכל לפחות מצטמצמת.
בשנים האחרונות ישנה הבנה שהפרעת קשב לא עוברת עם הזמן
אלא מקבלת תצורה שונה ולמרות זאת עדיין עיקר הדגש ועיקר המיקוד של המחקרים בנושא
הוא ביחס לילידים והרבה הרבה פחות על מבוגרים והתמודדותם.
נכון להיום מסתובבים בארץ ובעולם אנשים בגילאים 40-60, שגם בילדותם ההבנה
ואבחון לא היו מספיק מפותחים ורבים מהם בכלל לא מודעים לעובדה
שהקשיים שלהם נובעים מהפרעת קשב ולא מסיבות אחרת.
לאחרונה נתקלתי במאמר מרתק על מחקר איכותני שנעשה בשבדיה ומביא את קולם
של אנשים מבוגרים הסובלים מהפרעת קשב.
אני מוכרח לציין שברמה האישית, למרות כל המודעות שלי לנושא,
שוב קיבלתי בוקס לבטן שחיבור אותי לחיי האישיים.
הנה לכם מס נקודות משמעותיות מהמחקר עצמו:
החוקרים ראיינו בני חמישיים הסובלים מהפרעת קשב
מאובחנת ואותם שאלו שאלות מתוך מטרה למצוא דפוסי התנהגות דומים.
בלב המחקר עמדה השאלה:
האם תוכל בבקשה לחלוק באופן גלוי איך זה לחיות עם הפרעת קשב בגילך הנוכחי"?"
החוקרים מצאו מספר המשותף בתגובות של אנשים. לדוגמה:
עצבות – הנשאלים דיווחו על הרגשת עצב שמקיפה אותם. עצב על כך שלא אובחנו בזמן, עצב על הסבל שעברו מבלי לקבל את העזרה המתאימה.
אי ויסות ושליטה – תחושות של אי שקט וחוסר שליטה בדחפים ובתגובות שיצרו בעיות בחיי הזוגיות ובחברה.
בדידות – נשאלים דיווחו על הרגשה של בדידות, לבד, כחלקם מבחירה וחלקם מאילוצי החיים שהביאו אותם לחיות לבד.
התנהגויות סיכוניות – אכילה לא מבוקרת של מזון, צריכת אלכוהול ותרופות וכתוצאה מכך בעיות בריאותיות ונפשיות אחרות.
תפקודי בחיי היום יום – תחומי הבעיה העיקריים היו שכחה, מחשבות בלתי נשלטות, קשיים בניהול זמן וחוסר יכולת להתמקד במשימות. החלפת עבודות בתדירות גבוהה, שעות עבודה מרובות והעדפה להשאר בעבודה עד מאוחר בלילה.
נקודות האור היו:
משפחה מבינה, חברים שנשארו לא משנה מה,
עבודה עם מסגרת ברורה ועמיתים שהבינו וקיבלו אותם.
ישנן לא מעט תובנות שעולות מקריאת המאמר
אך בעיני הדבר הבולט ביותר הוא חשיבות הסביבה כגורם משפיע לחיוב או לשלילה.
חשוב להבין שהקשיים שחווה האדם עם הפרעת קשב הם פנימיים,
לרוב הם לא נראים לעין אך הם מפריעים לאדם כמעט כל הזמן וזה ללא קשר לסביבה.
כאשר נוצר קשר עם הסביבה יש ביכולתה להעצימם או לסייע להפחיתם.
לכן, משמעות התגובות, השיח והקבלה כלפי אנשים עם הפרעת קשב היא מכרעת.
בכל גיל , הצורך בחיזוק, בתמיכה ובהכוונה קריטיים ויכולים להיות משני חיים.
שלא יובן לא נכון, על האדם עם הפרעת הקשב לקחת אחריות, להסכים לקבל עזרה,
ללמוד אסטרטגיות ופעולות שיוכלו לסייע לו, זה תהליך לימוד שיש בו לא מעט רגעי אכזבה,
אך עם התמדה ונחישות גדולה יש בו הרבה יותר סיפוק ושמחה מכל דבר אחר.
