החופש הגיע, תכננתם חופשה בחו"ל. כולם שמחים, אך בטח חלקכם מכירים את תחושות הלחץ והמתח לפני ההגעה לשדה התעופה. תור כאורך הגלות. אין שום הערכה מתי יסתיים ותמיד מרגיש שהתור שממול מתקדם בריצה ורק אנחנו תקועים ללא תזוזה.

שדה התעופה - תורים - תרגיל בסבלנות

שדה התעופה – תורים – תרגיל בסבלנות

ואז זה מתחיל. "משעמם פה… מתי מגיעים למטוס….אני עייף". האחד מתיישב על העגלה, השני זז בלי מנוחה וכל אחד מהם בתורו מחליט להציק לאחיו או אחותו ואז בצוותא מתלוננים כאילו ורק הם בתור נמצאים.
מסביב כולם נראים נינוחים. חלקם בנייד משוחחים וחלקם בוהים.
ואתם עסוקים בהפרדת כוחות, בתחינות ובקשות "די תפסיקו לדחוף את העגלה ולהתקע בגברת שלפננו בשורה… תפסיקו לרוץ סביב עצמכם… תפסיקו לריב ולצרוח… די מספיק".
כשזה לא עוזר מתחילים בפיזור איומים די מופרכים. "זהו חוזרים הביתה… לא טסים".
מסביב מבטים חלקם מרחמים, חלקם לא מבינים, חלקם מבקרים וכולם מתפללים "שרק לא יהיה איתנו באותה הטיסה….".
לוקח נשימה עמוקה, מביט לשמים ונזכר במשפט "אלעל הכי בבית בעולם".
אז מה אפשר לעשות כדי להעצים את החוויה?
1- הכנה לטיסה- יושבים בצוותא למפגש הכנה ומסבירים על התהליך בשדה התעופה. אלו תחנות והתורים האפשריים.
2- אמצעי מיגון משעמום- הטעינו טלפונים ניידים, טבלטים ושאר אמצעים אלקטרונים על מנת שתהיה תעסוקה בזמן ההמתנה.
3- פיצול כוחות- לא כולם צריכים לעמוד בתור. יש ספסלים ומקומות ישיבה ואפשר לקבוע סימן לקריאה כשהתור מגיע.
4- תגובות מתונות- נכון, לא נעים להרגיש את המבטים ולשמוע את ההערות, אך עליכם להפריד ולהגיב בצורה מותאמת ומכוונת ולהוות לילדיכם דוגמא.
5- מחליטים להנות- קובעים בצוותא עם כל המשפחה שמרגע היציאה כולם מחייכים, זוכרים ומזכירים שיוצאים לנפוש ולעשות חיים.
נכון, לעיתים החופשה קשה מהעבודה, לעיתים מרגישים כמסע השרדות, אך אפשר גם אחרת. להתחיל בתכנון מוקדם, נשימה עמוקה וחיוך קבוע.

הטיסה קרבה - לטוס עם ילדים
זיכרו אתם יוצאים לחופשה להנות ולמלא את המצברים והלב בחוויות שישארו לעד כזיכרונות.

אם מדובר על ילדים עם פחד טיסה, הרי שהבעיה קצת חמורה יותר. אני ממליץ לכם לקרוא את המאמר של ידידי קברניט אלון פרג, בקישור הזה, יש שם כמה רעיונות ועצות.
חופשה נעימה לכולנו.