סימני הפרעת הקשב אצל בנות שונים מאשר אצל בנים, ובמקרים רבים אפשר לפספס אותם.
בעיות חברתיות, חוסר שקט או רגשנות יותר עשויים להדליק נורה אדומה.
מה עושים במקרים אלו ואיך אפשר לעזור בהתמודדות עם האתגרים הרבים?
“אני לא יכולה יותר עם הילד הזה”, היא מכריזה בכניסה לחדר. “זהו, אני בהתמוטטות”, מתיישבת על הכיסא באי נוחות.
“אני לא מספיקה כלום, נמאס לי להיות אשמה, עייפה ומבולגנת. די, אני רוצה קצת סדר”.
העיניים שלה זזות מצד לצד באי שקט, ברצון לסדר, בהשתוקקות לחיים בתוך טבלאות אקסל, בחיים ללא הפער בין הרצוי למצוי.
“את מכירה את זה מהעבר או שזה התחיל רק כשהפכת לאימא?” אני שואל כבדרך אגב.
פרץ של דמעות מציף את פניה. “תמיד זה היה ככה”, היא מצליחה להגיד בקול חנוק,
“אבל אף אחד לא שם לב איך בכל דבר הייתי צריכה להשקיע יותר זמן מכל אחד כדי להגיע למשהו.
בבית הספר הייתי נלחמת כדי להצליח וזה הצליח”. היא שותקת.
“עם הרבה בכי ותסכול”, אני מרשה לעצמי להשלים והיא מחייכת, חיוך רפה, עייף, חיוך שאפשר לתרגם אותו להרבה כיוונים.
"תמיד חשבו שאני רגישה מדי, ילדה, אתה יודע, בנות נתפסות תמיד כרגישות מדי אז לקחו אותי לפסיכולוגים אבל זה לא עזר”.
“מישהו העלה פעם את האפשרות שיש לך הפרעת קשב?” אני מעז לזרוק את ה”פצצה” לאוויר.
היא מרימה לעברי עיניים אדומות – “הפרעת קשב? מה פתאום.
זה אחי, אחי הוא החכם בבית וגם זה שעשה את המוות להורים שלי – מפריע,
שנייה לא ישב, רב עם כולם, בלגניסט, שוכח ומאבד הכל, אבל היה מוציא ציונים טובים”.
היא נשענת לאחור ושואלת – “רגע, אולי גם אני כזו? אתה חושב?” כן, יש אפשרות, ואפילו סבירה הרבה יותר משנדמה לנו.
סימנים שאמורים להדליק נורה אדומה
רגשנות יתר וקשיים חברתיים
בשנים האחרונות גוברת ההבנה שהפרעת קשב אינה עניין של בנים בלבד והיא יכולה להופיע גם אצל בנות.
סימני הפרעת הקשב אצל בנות יהיו אחרים מאשר אצל בנים, לכן לא תמיד יתורגמו כהפרעת קשב מצד הסביבה (הורים, מערכת החינוך והחברה),
ולא מעט בנות מגלות, לעיתים מאוחר מדי, שהקשיים שלהן לא נובעים מעומס, עצלנות, רגשנות או חוסר מוטיבציה, אלא מהפרעת קשב.
ממחקרים בנושא הפרעות קשב אצל בנות עולה, שאחוז הבנות המאובחנות עם הפרעת קשב קטן משמעותית מבנים.
בין 50%-75% מהבנות בעלות הפרעות קשב מוחמצות ולא מאובחנות. ג
רוע מכך, נערות עם הפרעות קשב מאובחנות, בממוצע – חמש שנים מאוחר יותר מאשר בנים.
בזמן שבנים מאובחנים לרוב כבר בגיל שבע, בנות רק בגיל 12. חמש שנות ילדות קריטיות שבהן ניתן לקבל עזרה הולכים לאיבוד.
התנתקויות:
לרוב, בנות אינן מייצרות “רעש” סביבתי שמאפיין בנים עם הפרעת קשב, אלא מתנתקות.
הניתוק בא לידי ביטוי בהתכנסות לתוך עצמן. כלפי חוץ נדמה שהן מקשיבות קשב רב,
בו בזמן שהן כלל אינן מחוברות למה שקורה סביבן, ופשוט בוהות בחלל.
בנות אלו יתפסו כבנות השקטות והנוחות, לעיתים רבות השקופות של הכיתה, שקל לא לראות אותן ולא לשים לב לצרכיהן.
דיבור ללא הפסקה:
אצל בנות, חוסר השקט והאימפולסיביות המאופיינים להפרעות קשב,
יכולים לבוא לידי ביטוי בדיבור מתמשך ולעיתים אף לא נשלט. פעמים רבות כשנבקש מהן להפסיק הן תמשכנה בווליום גבוה יותר.
צריך לזכור שזה לא נובע מהתרסה או חוסר כבוד, אלא יתכן וזה קשור לחוסר היכולת בוויסות ושליטה.
רגשנות יתר:
קיימת נטייה לפרש התפרצויות בכי אצל בנות כרגישות ייתר בשל היותה אישה.
יתכן שרגשנות זו היא תוצר נלווה לתסכול מהפרעת הקשב. כאשר קורה אירוע כשהתוצאה שלו מאכזבת,
פעמים רבות התגובה תהיה דמעות בלתי נשלטות.
לעיתים האימפולסיביות המאפיינת את הפרעת הקשב מופיעה אצל בנות כקושי בשליטה רגשית, שהתרגום שלה הוא דמעות.
קשיים חברתיים:
פעמים רבות בנות עם הפרעת קשב נוטות להתלונן על כך שאין להן חברות,
שהן לא מקובלות בחברה ולעיתים הן אף מעורבות במריבות.
חשוב לזכור שבנות עם הפרעת קשב עשויות להיות איטיות בהבנת רמזים חברתיים מה שעלול ליצור תחושה של חוסר הסתגלות חברתית.
בנוסף, הפרעת הקשב יכולה לגרום להן להגיב באגרסיביות מילולית כשהן מרגישות מתוסכלות.
קושי בהתארגנות וסיום מטלות:
אחד הסימנים הבולטים להפרעת קשב אצל ילדות זה הקושי בסדר וארגון,
אי עמידה בלוחות זמנים, נטייה לשכחה וקושי עצום בסיום מטלות.
מהי התוצאה המיידית של סימנים אלו?
לרוב, תסכול מתמשך, לעיתים חרדות, תחושה של “לא שווה שום דבר”, תגובות אגרסיביות, נטייה לדיכאון וויתור עצמי גדול.
עלינו להיות מודעים לעובדה שהפרעת הקשב איננה נחלתם של הבנים בלבד.
להיות ערים לסימנים, לשים לב להתנהגויות או תגובות שאינן באות בהלימה לסיטואציה,
להיות רגישים לכמות המאמץ וההשקעה ביחס לתוצר. אם אתם מרגישים שלילדה יש סימנים המעידים על הפרעת קשב,
כדאי לפנות לצוות החינוכי ולא לחכות שהם יפנו אליכם. לאבחן, להתחיל לפעול ולזכור שיש דרך ואפשרות להצלחה.
