גם אתם עייפים מלשמוע עד כמה קשה לחיות עם הפרעת קשב? הגעתם למקום הנכון!

אני לא מתכוון להמעיט בהשלכות של הפרעת קשב על חיינו,

אבל אפשר, ובעיני אפילו חובה, לנסות להתייחס

למצב מנקודת מבט אחרת, חיובית יותר. לי זה מאוד עוזר.

ברור לי שאת הפרעת קשב לא ניתן להעלים,

לכן יש לי אפשרות להיגרר אחריה,

או לחלופין להשתמש בה בצורה יעילה, תורמת, ומעצימה.

אתם בטח שואלים – כיצד?

 

אז הנה מספר דוגמאות ללימונים שהחיים סיפקו לי ואיך אני מכין מהם לימונדה טעימה:

הסחת יתר

לאורך השנים ניסיתי בדרכים שונות ומשונות  להילחם בהסחת הדעת שלי.

אולם בשנים האחרונות למדתי לקבל ולהעריך אתה.

המוסחות לקחה אותי למקומות מדהימים

שלא הייתי חולם להגיע אליהם אם הייתי חושב בצורה מובנית ומאורגנת.

בזכות המוסחות פגשתי אנשים מדהימים

והעליתי רעיונות ופתרונות, שלכאורה נראו לא קשורים,

ובדיעבד התבררו כמעולים ומועילים. בגלל המוסחות וחוסר תשומת הלב,

תוך כדי נסיעה הגעתי לאזורים שלא ידעתי על

קיומם ובטח לא תכנתי להגיע אליהם. הם בסוף אלו שעשו לי את כל הטיול.

חשיבה מחוץ לקופסה

כמעט ולא עובר יום שאיני מפתיע את עצמי

ושואל: “מאיפה הגיע הפתרון הזה?”, “איך חיברתי את הדברים בצורה שכזו?”

נכון שקשה לשחזר או ללמד כיצד אני חושב,

אבל אין ספק שזה עוזר, מפרה ומקדם.

התשובה היחידה שמצאתי לשאלה שלי: “איך חשבת על זה?”

היא הפרעת הקשב. לצערי לעתים מערכת החינוך

מדכאת את היכולת הזו ומתעקשת על חשיבה מקובעת ועל המסר ש”אסור לצאת מהקווים”.

יצירתיות

פעמים רבות אני שומע שאני יצירתי.

איני חושב שיצירתיות היא “תכונה” ייחודית של הפרעת קשב .

אני מאמין שכל אחד יצרתי בדרכו.

אבל כנראה שהשילוב שבין הסימפטומים של הפרעת הקשב,

הסחת דעת, חשיבה מחוץ לקופסא ולפעמים התמקדות יתר –

כל אלה מעצימים את היצירתיות ונותנים לה מימד אחר.

מיקוד יתר

הפרדוקס הגדול הלא פתור והחביב עלי הוא

מצד אחד חוסר היכולת שלי להתמקד לאורך זמן במשהו,

ומצד שני, עודף היכולת שלי להתמקד בדבר מסוים שמעניין אותי.

פה אני מגלה יכולות לא מוסברות.

אני מאוד אוהב את הזמן שבו אני צולל פנימה לתוך נושא

שמעניין אותי וחופר בתוכו. זה יכול להמשך שעות וזו ברכה.

התאוששות מהירה וגיוס כוחות

שנים רבות, בעיקר בילדותי ונעורי,

הסתובבתי בתחושה של חוסר ערך עצמי, לפעמים בדיכאון,

באכזבה מעצמי ובעיקר בושה, כתוצאה מחוסר אבחנה וטיפול.

חלק מהשינוי והיציאה ממצב זה הייתה הידיעה “שיש שם למחלה”.

למדתי וקראתי כל כמעט כל מה שנכתב בנושא.

חקרתי ונעזרתי באנשי מקצוע. כל זה הפך אותי למודע

ואפשר לי להתמודד עם הבושה, לספר על מה שעברתי (עם כל הקושי),

ולתת כוח לאחרים שאפשר גם אחרת. איני מזלזל בלימודים פורמאליים,

הם חשובים והכרחיים. אני עצמי סיימתי תואר שני בחינוך מיוחד.

אולם ההתנסות האישית וההתמודדות היומיומית נותנת לי כוח ממקום אחר,

עמוק יותר, להושיט יד לאחרים הנמצאים במצב זה בדרכים שונות.

בעיקר להבין ולקבל שאתם לא לבד!

שיש בכם את הכוחות לעשות שינויים משמעותיים בחייכם.

היפראקטיביות מנטאלית

אתם בטח מכירים את צמד המילים: “משמעם לי”.

לאורך השנים שאלתי את עצמי למה טענה זו חוזרת פעמים רבות

אצל ילדות וילדים עם הפרעת קשב.

מתוך היכרות עם הדרך בה מוחי פועל,

הבנתי שאני צריך גירויים חדשים על מנת להשאיר את מוחי “ער”.

דמיינו מה קורה בכיתה שבה לומדים נושא מאוד מעניין,

אבל אחרי ההסבר הראשון אני רוצה להתקדם הלאה,

אולם למורה יש צורך לחזור ולהסביר שוב.

במצבים אלו אני נכנס למצב של “שעמום” וחוסר עניין,

ומוחי נודד למקומות אחרים. כשהבנתי זאת בלימודי האוניברסיטה,

השתדלתי לזהות מתי השעמום עומד לפרוץ ואז…

פונה לעסוק במשהו אחר, עד שהמרצה היה ממשיך הלאה.

לסיכום:

אני מציאותי ויודע שהדרך לא קלה. יהיה לנו כישלונות.

זהו תהליך טבעי של החיים. לעתים קרובות יהיו לנו,

המתמודדים עם הפרעת קשב , לא מעט כישלונות ואכזבות.

אבל, אני מאמין ומשוכנע שאסור לוותר. אסור לתת לכישלונות למשוך אותנו למטה.

כל יום מחדש אני מנסה להפוך את החסרונות ליתרונות,

ללמוד מהכישלונות ולהשתדל לא לחזור עליהם.

בעיקר אני מנסה לא לשפוט את עצמי בחומרה יתרה ולא לאבד את האמונה והתקווה.

חשוב שיהיה מישהו אחד להישען עליו.

זה יכול להיות בן או בת זוג, חבר, איש מקצוע, קבוצת תמיכה,

מישהו שאתם סומכים עליו. אל תשכחו את היתרונות שיש בתוככם.

השתמשו בלימונים שהחיים נתנו לכם ואני מבטיח,

הלימונדה שלכם תצא מתוקה וטעימה!