הורות לעיתים קרובות מאתגרת, אך עבור הורים לילדים עם הפרעת קשב היא עשויה להיות מאתגרת אף יותר.
מחקר שנערך לאחרונה מראה כי סגנון ההורות עשוי להשפיע משמעותית על האתגר שבהורות.
החוקרים בחנו את התנהגות ההורים כלפי ילדים עם הפרעת קשב בגיל הגן, בדקו מדדים פיזיולוגיים, קצב לב ותגובות התנהגותיות ורגשיות אצל הילדים – במצבים חיובים ושליליים.
נמצא שכאשר הילדים מקבלים מסרים מחזקים, במקום צעקות וביקורת, הם נושמים לאט יותר ורגועים יותר.
לעומתם, כאשר פעלו ההורים באופן ביקורתי, נקטו בענישה פיזית, צעקות ואיומים באסטרטגיות הורות שליליות, גרמו לילדים להתנהג בהתרסה ובאגרסיביות כלפיהם ולעיתים אף להשתדל להימנע מקשר איתם.
כולנו מתרחקים ממי שנוהג כלפינו בביקורתיות, או עושה משהו שהוא שלילי כלפינו.
ילד החי בסביבה המעצימה את ביקורתיות ואת ה”אין”, החסר, יפתח תגובות של תוקפנות נגדית ושכחה (שאינה נובעת מבעיה בזיכרון אלא כמנגנון הדחקה).
הורות מעצימה מועילה לכלל הילדים. אדרבא ואדרבא לילדים עם הפרעת קשב, אולם הקושי גדל כתוצאה מההתנהגויות הלא מותאמות של ילדים עם הפרעת קשב.

כיצד נפעל נכון?

עצרו בטרם תגיבו – לא מגיבים מיד! עוצרים, נושמים עמוק ומתחילים בהכרה אישית. מה עובר בגופי ובמוחי כשילדי מתנהג שלא כמצופה?
שיח משתף – יושבים לאחר זמן מה ומשתפים ברגשות שלכם. “מה אתם מרגישים כתוצאה מהתנהגות ילדיכם?”. מעודדים גם את הילדים לשתף בתחושותיהם.
בונים מאגר פתרונות – בצוותא יוצרים סוג של בנק תגובות אפשריות, התנהגויות ומעשים שיכולים לסייע באותם מצבים שעד כה גרמו להתפרצויות לא מותאמות.
ישיבת משפחה – פעם בשבוע יושבים וכל אחד בתורו מחזק מעשה, אמירה טובה שראה אצל מישהו אחר מבני המשפחה .

הורים זיכרו, עלינו לחשוב גם על הטווח הארוך וכיצד היינו רוצים שילדינו יגדלו ומה יזכרו מאיתנו, מה יקחו לחיים וכיצד יהפכו לבוגרים אשר חיים בתחושה טובה עם כלים לחיים משמעותיים.