“אני לא יכולה יותר עם הילד הזה” היא מכריזה בכניסה לחדר.

“זהו, אני בהתמוטטות” מתיישבת על הכיסא באי נוחות.

“אני לא מספיקה כלום, כולם מתלוננים עלי, נמאס לי להיות אשמה, הלא בסדר, הלא מספיקה, העייפה, המבולגנת. די, אני רוצה קצת סדר”. העיניים שלה זזות מצד לצד באי שקט, ברצון לסדר, בהשתוקקות לחיים בתוך טבלאות אקסל, בחיים ללא הפער בין הרצוי למצוי.
“את מכירה את זה מהעבר או שזה התחיל רק כשהפכת לאמא?” אני שואל כבדרך אגב. פרץ של דמעות מציף את פניה.

“תמיד זה היה ככה” היא מצליחה להגיד בקול חנוק “אבל אף אחד לא שם לב איך בכל דבר הייתי צריכה להשקיע יותר זמן מכל אחד כדי להגיע למשהו. בבית הספר הייתי נלחמת כדי להצליח וזה הצליח”.

היא שותקת.

“עם הרבה בכי ותסכול” אני מרשה לעצמי להשלים והיא מחייכת, חיוך רפה, עייף, חיוך שאפשר לתרגם אותי לאלף ואחד כיוונים

“תמיד חשבו שאני רגישה מידי, ילדה, אתה יודע, בנות נתפסות תמיד כרגישות מידי אז לקחו אותי לפסיכולוגים” היא ממוללת באצבעותיה את קצה הסריג “אבל זה לא עזר” שותקת.
“מישהו העלה פעם את האפשרות שיש לך הפרעת קשב?” אני מעז לזרוק את ה”פצצה” לאוויר.
היא מרימה לעברי עיניים אדומות “הפרעת קשב?”, קול צעקה בוקע מגרונה, “מה פתאום? זה אחי, אחי הוא החכם בבית וגם זה שעשה את המוות להורים שלי, מפריע, שנייה לא ישב, רב עם כולם, בלגניסט, שוכח ומאבד הכל, אבל היה מוציא ציונים… אוף איתו”.
בשקט של החדר היא נשענת לאחור. “רגע, אולי גם אני כזו? אתה חושב?”
כן, יש אפשרות’ ואפילו סבירה הרבה יותר משנדמה לנו.

עבור בנות הפרעת קשב שכיחה במידה דומה לבנים. האבחון שונה, התסמינים שונים

בנות והפרעת קשב

בשנים האחרונות גוברת ההבנה שהפרעת קשב אינה עניין של בנים בלבד והיא יכולה להופיע גם אצל בנות. סימני הפרעת הקשב אצל בנות יהיו אחרים מאשר אצל בנים, לכן לא תמיד יתורגמו כהפרעת קשב מצד הסביבה (הורים, מערכת החינוך והחברה), ולא מעט בנות מגלות, לעיתים מאוחר מדי, שהקשיים שלהן לא נובעים מעומס, עצלנות, רגשנות או חוסר מוטיבציה, אלא מהפרעת קשב.
ממחקרים בנושא הפרעות קשב אצל בנות עולה, שאחוז הבנות המאובחנות עם הפרעת קשב קטן משמעותית מבנים. בין 50%-75% מהבנות בעלות הפרעות קשב מוחמצות ולא מאובחנות. גרוע מכך, נערות עם הפרעות קשב מאובחנות, בממוצע- חמש שנים מאוחר יותר מאשר בנים. בזמן שבנים מאובחנים לרוב כבר בגיל שבע , בנות רק בגיל 12. חמש שנות ילדות קריטיות שבהן ניתן לקבל עזרה הולכים לאיבוד.

סימנים

אז מהם הסימנים שמופיעים אצל בנות ואמורים להדליק לנו נורה אדומה?
התנתקויות- לרוב, בנות אינן מייצרות “רעש” סביבתי שמאפיין בנים עם הפרעת קשב, אלא מתנתקות. הניתוק בא לידי ביטוי בהתכנסות לתוך עצמן. כלפי חוץ נדמה שהן מקשיבות קשב רב , בו בזמן שהן כלל אינן מחוברות למה שקורה סביבן, ופשוט בוהות בחלל. בנות אלו יתפסו כבנות השקטות והנוחות, לעיתים רבות השקופות של הכיתה, שקל לא לראות אותן ולא לשים לב לצרכיהן.
דיבור ללא הפסקה- אצל בנות, חוסר השקט והאימפולסיביות המאופיינים להפרעות קשב, יכולים לבוא לידי ביטוי בדיבור מתמשך ולעיתים אף לא נשלט. פעמים רבות כשנבקש מהן להפסיק הן תמשכנה בווליום גבוה יותר. צריך לזכור שזה לא נובע מהתרסה או חוסר כבוד, אלא יתכן וזה קשור לחוסר היכולת בויסות ושליטה.

רגשנות יתר- קיימת נטייה לפרש התפרצויות בכי אצל בנות כרגישות ייתר בשל היותה אישה. יתכן שרגשנות זו היא תוצר נלווה לתסכול מהפרעת הקשב. כאשר קורה אירוע כשהתוצאה שלו מאכזבת, פעמים רבות התגובה תהיה דמעות בלתי נשלטות. לעיתים האימפולסיביות המאפיינת את הפרעת הקשב מופיעה אצל בנות כקושי בשליטה רגשית, שהתרגום שלה הוא דמעות.

קשיים חברתיים- פעמים רבות בנות עם הפרעת קשב נוטות להתלונן על כך שאין להן חברות, שהן לא מקובלות בחברה ולעיתים הן אף מעורבות במריבות. חשוב לזכור שבנות עם הפרעת קשב עשויות להיות איטיות בהבנת רמזים חברתיים מה שעלול ליצור תחושה של חוסר הסתגלות חברתית. בנוסף, הפרעת הקשב יכולה לגרום להן להגיב באגרסיביות מילולית כשהן מרגישות מתוסכלות.

קושי בסדר, התארגנות וסיום מטלות- אחד הסימנים הבולטים להפרעת קשב אצל ילדות זה הקושי בסדר וארגון, אי עמידה בלוחות זמנים, נטייה לשכחה וקושי עצום בסיום מטלות.

מהי התוצאה המיידית של סימנים אלה?

לרוב, תיסכול מתמשך, לעיתים חרדות, תחושה של “לא שווה שום דבר”, תגובות אגרסיביות, נטייה לדיכאון וויתור עצמי גדול.

אז מה עלינו לעשות?

להיות מודעים לעובדה שהפרעת הקשב איננה נחלתם של הבנים בלבד. להיות ערים לסימנים, לשים לב להתנהגויות או תגובות שאינן באות בהלימה לסיטואציה, להיות רגישים לכמות המאמץ וההשקעה ביחס לתוצר.

היה ואתם מרגישים שלילדה יש סימנים המעידים על הפרעת קשב, כדאי לפנות לצוות החינוכי ולא לחכות שהם יפנו אליכם. לאבחן ולהתחיל לפעול ולזכור שיש דרך ואפשרות להצלחה.