הכנת שיעורי בית אצל ילדים רבים מהווה אתגר ומקור לחיכוכים. אצל ילדים עם הפרעת קשב נושא שיעורי הבית הופך למאבק בלתי פוסק,

המתחיל מהחזרה מבית הספר ונגרר לשעות הערב המאוחרות

עבור הורים רבים זוהי מלחמה בלתי פוסקת המתישה את כולם, ההורים והילדים.
אז מה עושים? מוותרים? מכריחים? מתייאשים? מענישים?

שיעורי בית – האתגר

בואו נודה על האמת: לשיעורי בית יש יחסי ציבור גרועים. המורים וההורים לא מצליחים להעביר את משמעות השיעורים, את הצורך בהם, המטרה והתכלית ומכאן שההתנגדות רק מעצימה.
ילד עם הפרעת קשב מתקשה לשבת לאורך זמן. גם כך קשה לו עם החומר והמשימות השונות ולא בהכרח תמיד הוא מצליח ,אז גם בבית?? לא!
נכון ,שיעורי הבית חשובים, אך הם לא תכלית הכל ועצם הכנת השיעורים איננה העניין אלא ההבנה שיש אחריות, יש חשיבות לתרגול והתמדה, שיש משימות שצריך לעשות, גם אם לא ממש אוהבים.

שיעורי בית הם אתגר לכל ילד, ולבעלי הפרעת קשב - שבעתיים

שיעורי בית הם אתגר לכל ילד, ולמאותגרי  קשב – שבעתיים

כיצד ניצור קשר בין השניים?

לדעתי ומניסיוני, אסור בתכלית האיסור לוותר על הכנת השיעורים.

לא רק בגלל השיעורים עצמם אלא בגלל המסר "כשאני מוותר לך (על עשיית השיעורים) אני מוותר עליך…"
כשזו נקודת המוצא עלינו לפעול בחכמה וליצור איזון בין הרצוי למצוי, כלומר התאמה של הכמות מול היכולת.

אם תתעקשו על הכל – לא יהיה כלום!

יש ליצור תיאום ציפיות בצוותא עם הצוות החינוכי ולהגדיר לילד מהם שיעורי החובה שאותם כולם יודעים שהוא יכול להכין ועליהם לא נוותר.
הילד חייב להיות שותף לכל התהליך ולהרגיש שדעתו נשמעת (לא חייבים לקבלה)

אחרת ההתנגדות תגבר: "אתם קבעתם, לא שאלתם אותי …לא מוכן ", ועוד התבטאויות כאלו.

הבניית שגרה

כולנו זקוקים לשגרה כדי לפעול באופן יעיל. ילדים עם הפרעת קשב זקוקים לכך כפליים, לאור הפיזור הכללי שבו הם חיים.
כדי ליצור את השגרה צריכים להיות מציאותיים ולהכיר במגבלות.

למשל, האם הילד חוזר מביה"ס ונמצא לבד בבית (לרוב, הציפייה שישב ויעשה את שיעורי בית איננה מציאותית)

או במקרה שהילד הולך למסגרת אחרת אחרי בית הספר, יש צורך לדבר ולהנחותם.
ילדים הנוטלים תרופה, יש לקחת בחשבון את זמן הפסקת ההשפעה ומשמעותה.

לפעמים הרעב מתחיל מאוחר יותר ואז חובה לתת מענה לצורך של הילד לאכול (אם השפעת הכדור ארוכה, כדאי לנסות לנצל את הזמן הזה להכנת השיעורים).
חשוב לא פחות, יש גם לקחת בחשבון את הצורך במנוחה והתאוששות, כאשר אנו מגדירים זאת במונחי זמן.

למשל, חוזרים מבית הספר, יש לאפשר מנוחה של זמן קצוב (הייתי שם שעון עצר שיצלצל בזמן הסיום) ולהתחיל את הכנת שיעורי הבית.

תיווך והדגמה

אחרי התמודדות עם ההתנגדויות יושבים לעשות את השיעורים. יש ליצור סביבה מזמנת למידה (מינימום גירויים, שולחן פנוי לעבודה, מקום שקט ולא באמצע הסלון).

בנוסף, יש לקחת בחשבון שפעמים רבות הילד לא יודע בדיוק מה יש לעשות, איך להתחיל ואנו צריכים לכוון ולהדריך.
כאשר הילד "לא יודע" אל תנסו מיד להסביר במקומו אלא שאלו "מה אתה לא מבין", זאת על מנת שהילד יהיה חלק מהתהליך וילמד כיצד יש לגלות אחריות ולהתארגן במשימותיו. (המסר ,השיעורים שלך ולא שלנו).

הצלחות הן הגורם המאיץ את המוטיבציה

ככל שהילד חש, שומע ורואה שהוא מצליח, כך יגבר הרצון לעשות את השיעורים וההתנגדות תפחת.
חשוב להקפיד ולהבליט ולהעצים את המאמץ ואת ההצלחה, הן מכם ההורים והן מהצוות החינוכי.
יש חשיבות לעשות זאת על בסיס קבוע.

לסיכום

ההתמודדות על הפרעת קשב מייצרת אתגרים מגוונים לאורך השנים, שיעורי בית הוא אחד מאתגרים אלו,

אבל חשוב שנזכור את המטרות המרכזיות, את משמעות שיעורי הבית ואת הצורך לאזן בין הרצון לעמוד בכל המטלות לבין המחיר.

לפעמים עדיף לוותר עכשיו בשביל הרווח בעתיד.
זיכרו: אמונה, השקעה והתמדה מביאים לתוצאות הרצויות!